ריקודי חשפנות

מופעי סטריפטיז קיימים כבר למעלה מ-100 שנה. הסיפור מספר כי אנטואן, רוכל אומלל שניסה להסתיר מהרודף השדוף שלו פרנק גלימת עור גנובה וגנובה שבה הסתיר איזה אוצר שזה עתה נרכש. כדי להימלט מהשודדים הגנבים שפרנק רצה ממנו, אנטואן יצא לדרך ברחוב אבל גילה שהכרכרה הרתומה לסוס שלו השאירה אותו בפתאומיות תקוע בבית מבודד. כשהוא לא ראה מוצא ממצוקתו, התפשט עד המותניים, הניח קלות דעת צרפתית לרגליו והחל לרקוד אקזוטי ו"לנשק את המגפיים שלי!"

עם מוזיקה, רקדן מציע נגיעות וצעדים אקספרסיביים, קצביים שנראים כאילו הם באים ישירות מבפנים. אין כמעט התרחקות עצמית פסיכולוגית.

תגובת הקהל לריקודים הללו היא הד כמעט לא מודע לגירוי של הרקדן.

הריקוד הפסיק להיות צורת ביטוי של "עצבים" גופניים בלבד. קבלת עצמך ברגע הורסת רצונות אנוכיים ופותחת אהבה כלפי אחרים, וזה מה שהתרחש כאשר מבצעים התפשטו במהלך שנות החמישים הגנוניות המיניות. השילוב של גופים ללא בגדים ותחושת אושר היה קיים אז; היום יש לנו רק גוף בלי בגדים בלי תחושת אושר.

כשזה מגיע להופעות אין דבר יפה וסקסי כמו סטריפטיז. https://israelnightclub.com/apartments/דירות-דיסקרטיות-באילת/

הופעה מיוחדת במינה שמבוצעת על ידי נשים חושניות חמושות ב'כישוריהן'. הפצת פיתוי וגירוי דרך מהלכים החונקים, שיטוט בלתי מעורער בחדר, מגע גוף מישוש עם איש מלבד 'קהל', חשיפת מערומים. והכל כדי להקסים אותך.

קצת היסטוריה על הריקודים האלה:

בשנת 1943 דון ז'וזה נרשם לאמנית החשפנות סופי טאקר במועדון הלגיון האמריקאי בניו יורק. כאן היא מופיעה בצורה מקצועית "בפעם הראשונה בסדר גודל שלה", על ידי מגרה של פטרונים עם השילוב האקזוטי שלה של וודוויל ותיאטרון בורלסקי. "נאזימובה אספה חומר על חשפנות טובות", מציינת טאקר באוטוביוגרפיה שלה כדי "לוודא שהקהל שלי לא יכול לראות ממני יותר ממה שהיה הכרחי". היא טוענת שהיא מעולם לא הייתה עירומה על הבמה (ובכך השיגה את האלטרנטיבה שלה